ממשיכה הלאה

משך זמן קריאה: 5 דקות

ארבע עשרה שנה. באפריל 2018 הייתי מציינת 14 שנה לעבודה באורט-ישראל. הגעתי צעירה, קצת טיפשה ובעיקר לא יודעת כלום על עולם העבודה והתחום הכל כך גדול שנקרא – אינטרנט. אחרי סיום שלוש שנות לימוד במגמת עיצוב תקשורת חזותית ב"אסכולה-מימד" נזרקתי לשוק העבודה.

אני זוכרת את היום שבו הגעתי לראיון עבודה באורט: הייתי גאה בעצמי שבכלל הצלחתי לנווט את דרכי לתל אביב, שלא לדבר על למצוא חניה בקלות (מה שבדיעבד הסתבר כלא כזה אתגר באיזור ממילא 🙂 ). חזרתי הביתה, ועוד באותו הערב התקשר אלי שרון גרינברג, אז מנהל יחידת האינטרנט במו"פ של אורט, להודיע לי שהתקבלתי. מאז זרמו מים רבים בכל מקום אפשרי, אבל השינוי שהתחיל באותו צומת בו נבחרתי לעבודה באורט, היה משמעותי בחיי, ואז עדיין לא ידעתי עד כמה…

התחלתי במשרת מעצבת. אחרי שנים של עבודה בבנק בתור כספרית (טלרית), סוף סוף עבודה במקצוע אותו למדתי! (אולי שנים נשמע קצת מוגזם, אבל העבודה שלי בבנק התחילה שנה לפני הלימודים, נמשכה לאורך כל תקופת הלימודים בימי שישי, ועוד כשנה אחרי שסיימתי ללמוד והייתי בחיפושים אחרי עבודה אמיתית).

ימים הפכו לשבועות, שבועות לחודשים וחודשים לשנים, ואני למדתי, החכמתי ועיצבתי. כשעזבה הארט-דיירקטור ורד נחמיאס את הצוות, קודמתי אני לתפקיד. זה היה כל כך מזמן, שמספיק שאציין שאקספלורר היה הדפדפן הראשי שלי, ועליו פיתחו את האתרים בכליקיט. כרום עדיין לא היה קיים, ואת פיירפוקס רק למדתי להכיר. עיצוב רספונסיבי לא היה קיים, וממשק (או מנשק) משתמש היה מושג שרק התחיל להתהוות בשפה העברית וביישומו באתרים. עברנו בעבודה סדנאות רבות בנושא, של אריאל אשל ושל ברק דנין (עוד לפני שהיה האבא של uniqui). דנו הלוך ושוב בישיבות האם נכון ליצור אתר נפרד למובייל או לעשות אתר רספונסיבי. ימים של תהפוכות, פיתוחים טכנולוגיים ולמידה עברו עלי.

ב-2011, כשחזרתי מחופשת הלידה של הקטן שלי, הרגשתי שאני צריכה שינוי אבל לא היה ברור לי מה. לאה היקרה המליצה לי לקרוא על html ו-css ואני נעניתי לאתגר. עוד לפני שיצאתי ל"חופשה" למדתי להכיר את ה-firebug (עליו השלום) כדי להעשיר את תיקוני ה-QA שלי עם מספרים והנחיות מדויקות כמו "לתת מרג'ין שמאלי של 10 פיקסלים" ולא רק "להזיז ימינה 10 פיקסלים" (כן, אז עוד פיקסלים לא היו מילה גסה 🙂 ). אני מודה לעבודה שלי ולבוס הנפלא שלי, שאיפשרו לי את הלמידה והחקירה, ואת ההתנסות בפרויקטים. וכך, אחרי שנה של זיגזוג בין 2 הצוותים – עיצוב ותכנות – פיניתי את מקומי כארט-דיירקטור והפכתי להיות חברת צוות במשרה מלאה בצוות המתכנתים. נשמע שינוי גדול, אבל תכלס, נשארתי באותו חדר ובאותו שולחן והיה לי טוב.

עולם ה-css הקסים אותי. אני זוכרת את עצמי צופה פעורת פה בהרצאות של Lea Verou, מתפעלת מהיכולות שלה בכלל ומהיכולות של ה-css בפרט. כל כך התרשמתי שהחלטתי שכשאהיה גדולה – אני אהיה Lea Verou! מאז התוודעתי לעוד לא מעט "כוהנות" css ואני עדיין מתלבטת מי אני רוצה להיות… אני מרגישה שלהיות Lea Verou קצת גדול עלי, היא יודעת יותר מדי js 😉
שלוש שנים אחר כך יצאנו, לאה ואני, לכנס של smashing magazine באוקספורד והגשמתי חלום משני, להשתתף בסדנה של Lea Verou.

 

עם lea verou ו Zoe Mickley Gillenwater
עם css סלבס' בכנס סמשינג, אוקספורד

 

חזרתי מהכנס ושקעתי ב-css. עיקר העבודה שלנו הייתה על אתרי תוכן מבוססי וורדפרס, ואני הייתי אמונה על ה-ui. ברוב הפרויקטים עבדתי (לשמחתי הרבה) מול לאה, שטיפלה ביד אמונה בצד ה-php. עברתי הרבה ולמדתי המון: לעבוד עם תוספים, לעבוד על תבניות בת, ואפילו צברתי ביטחון לעשות קופי פייסט לחלקי קוד ב-functions :). התאהבתי ב-flex, למדתי להכיר את grid והתוודעתי לנפלאות ה-sass.

בשנה האחרונה הרגשתי שהגיעה השעה שלי להמשיך. אבל לעזוב זה לא פשוט, וגם מפחיד: לאן אצא? מי ירצה אותי עם ידע בסיסי בקבצי php של וורדפרס, ו-html ו-css? אז עוד חשבתי שבלי ידע ב-js אין לי ערך. לקח שנה – ואם להיות כנה, הזרעים בטח עוד התחילו הרבה לפני – עד שדעתי השתנתה, עד שהפכתי לחד-קרן גאה במה שאני יודעת וטובה בו, ולא מתביישת במה שלא.
בהדרגה התחלתי להסתכל על מודעות דרושים, בעיקר אלה שהגיעו דרך LinkedIn או אלה שמדי פעם צצו בפייסבוק. הייתי מאוד בררנית, והענקתי את קורות החיים שלי רק לאלה שממש מצאו חן בעייני כמו למשל:

 

HTML/CSS Developer

Seeking to hire an HTML/CSS Developer who knows and LOVES writing a clean and pixel perfect markup.

או:

Looking for a strong and ambitious CSS developer to join our team.

1+ years’ experience of Sass,CSS,Html development
Design background – Must

 

נכון, מודעות כאלו היו בודדות – עדיין רוב המעסיקים מחפשים את זה שידע לעשות גם וגם וגם – אבל ידעתי שיום אחד אני אמצא. אולי קל היה לי להתנשא מעל מודעות הדרושים כי תודה לאל, לא רעבתי ללחם, ועבודה ביד הייתה לי.

ויום אחד, בלי הרבה הכנות מוקדמות הכרכרה הגיעה. אז עכשיו, שניה לפני שאפריל מגיע והשעון מצלצל ומכריז על 14 אני ממשיכה הלאה.

אורט היה הבית שלי הרבה זמן. עברתי המון חוויות, התמקצעתי בתחום עיצוב ותכנות האינטרנט ולמדתי המון! באתי נשואה + כלב, ואני עוזבת נשואה + 2 ילדים (ובלי כלב 🙁 ). באתי חסרת ידע, ואני יוצאת עם ידיים מלאות ורצון ללמוד עוד המון!

הרבה תודות אני חייבת, אבל הפוסט הזה גם ככה כבר ארוך ומשתפך אז אני אקצר רק לשניים שהיוו אבני דרך בהתקדמות המקצועית שלי:

  • לשרון גרינברג, שקיבל אותי לעבודה באורט, שדחף אותי לקצה היכולת והראה לי שתמיד אפשר יותר ושאני מסוגלת. שהכריח אותי לדבר בישיבות, להעביר מצגות על עיצוב, שתמיד (ועדיין) דאג, עזר והיה שם.
  • ללאה כהן, שבלעדיה לא הייתי איפה שאני היום ואתם לא הייתם קוראים את הפוסט המשתפך שלי. שתמיד מוכנה לעזור לי בתכנות (גם אם זה שאלות מביכות בחוסר הידע שלהם), שתמיד מתפנה לעבור על הפוסטים ולערוך אותם (במיוחד להעיף את המקפים שאני מחבבת), ושתמיד דוחפת אותי לנסות דברים חדשים.

 

שולחן עבודה עם מחשב, קפה ולוח הודעות

 

אז המון תודה לכל מי שהביא אותי עד הלום. אני ממשיכה הלאה אל הרפתקאות חדשות, ללמידה עצמית, וללמידה משותפת בצוות. מבטיחה להמשיך לכתוב על אתגרים.

  2 תגובות ל “ממשיכה הלאה

  1. רחלי יקרה, כתבת יפה ומרגש. אני מאחלת לך הצלחה רבה בתפקיד החדש. בטוחה שתהני ותצליחי בו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.